החלטה בתיק ת"א 28548-12-11

1.         עסקינן בבקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 10.02.2011, לפיה נקבעה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של  10% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה, בהתאם לסעיף 37(7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956(להלן: "התקנות").

הנכות נזקפה במלואה לחבלה שנחבל התובע בתאונת הדרכים שארעה ביום 09.02.2010, נשוא התביעה שלפניי.

העובדות הצריכות להכרעה

2.         התובע נחבל ביום 09.02.2010 בתאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

3.         ועדה רפואית מדרג ראשון (06.02.2011) קבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% - 10% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה ו- 5% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה.

4.         על קביעה זו הגיש המוסד לביטוח לאומי ערר (10.02.2011) בטענה כי "טעתה הועדה שלא התייחסה למצבו הרפואי הקודם" של התובע.

5.         הוועדה הרפואית לעררים (10.03.2011) דחתה את הערר לאחר שנתנה דעתה לרישומים בשני מועדים בלבד הראשון מיום 31.08.2006 והשני מיום 08.12.2008, בהם לא מצאה משום "עבר רפואי", באשר חלפו מבלי שהתובע "ניזקק לטיפול מתמשך ואף חזר לעבודה מלאה" -

"הועדה עיינה בתיקו הרפואי בתאריך 31/08/06 סבל מהפרעה בתנועות בגב לאחר תנועה לא טובה, טופל שמרנית, ב 08/12/08 נפל מטרקטור והתלונן על כאבי גב עם הגבלה ניכרת בתנועה. לאחר מכן חזר לעבודה לאחר טיפול בפיזיוטרפיה ותרופות, הועדה שמעה את בא-כוחו של התובע ומאחר ומדובר באירועים ספורדיים שחלפו והתובע לא ניזקק לטיפול מתמשך ואף חזר לעבודה מלאה הועדה קובעת כי אין לראות במקרים אלו משום עבר רפואי. מדובר ... וחולפות שבגינם לא הגיש תביעה לנכות במסגרת פגיעה בעבודה ולכן הועדה דוחה את ערר המל"ל ומשאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג I ".

טענות הצדדים

6.         לטענת הנתבעת נפל פגם בקביעת הוועדה הרפואית לעררים, זאת משלא התייחסה כדבעי לעברו הרפואי הרלוונטי של התובע כפי שעולה מהרשומה הרפואית, לרבות לאותם אירועים חבלתיים בעברו, בהן נחבל חבלות דומות, אשר בעטיין אובחנה הגבלה בתנועות של עמוד השדרה המותני.

עוד טוענת הנתבעת כי הוועדה הרפואית לעררים התייחסה אך לשני אירועים חבלתיים בהחלטתה, דבר המלמד כי הרשומה הרפואית לא הוצגה במלואה, באשר מצוי בה תיעוד אף על חבלה נוספת בחודש יוני 2005.

הנתבעת סומכת טענותיה על רישומים בתיקו הרפואי של התובע וכן על תביעותיו השונות למוסד לביטוח לאומי בגין תאונות העבודה השונות (תביעות לדמי פגיעה), המתעדים לאורך שנים (החל משנת 2005 ועד ל 27.11.2008) תלונות על כאבי גב תחתון.

7.         התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו לא נפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטה על ידי הוועדה הרפואית לעררים, שכן עמד בפניה כל החומר הרפואי, לרבות תלונות קודמות בגין כאבי הגב של התובע.

הוועדה נימקה את החלטתה וקבעה שני האירועים האחרונים טרם התאונה לא מהווים משום עבר רפואי עקב העובדה שהתובע שב לעבודתו כסבל וכן משאין בגין אירועים אלו הגבלה קבועה בתנועות עמוד שדרה תחתון.

המסגרת הנורמטיבית

8.         הוראת סעיף 6ב. רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "החוק") קובע את הכלל לפיו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה"

בסיפא מעוגן החריג לו, המסמיך את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".